1. בפניי בקשה מטעמו של בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן - הבנק), למחיקת המרצת הפתיחה שהוגשה על-ידי חברת אטיקט אינטרנשיונל בע"מ (להלן - אטיקט) ולחילופין להעברתה לפסים של תביעה רגילה, זאת מכוח תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקסד"א).
הרקע לבקשה
2. ביום 17.1.06 הגישה אטיקט בקשה בדרך של המרצת פתיחה, במסגרתה עתרה לסעד אשר יצהיר, כי החל מיום 10.2.00 החשבון אותו ניהלה בסניף 645 של הבנק ומספרו 298530 (להלן - החשבון) לא היה מוגבל ולא היה מוגבל בנסיבות מחמירות לפי חוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981. בצד בקשה זו הגישה אטיקט בקשה לסעד הצהרתי זמני (בש"א 317/06).
3. הוראות חוק שיקים ללא כיסוי קובעות את התנאים להגבלת חשבון בנק של לקוח. בתמצית, כרקע בלבד, אציין כי על-פי סעיף 2(א) לחוק, חשבון ולקוח יהיו מוגבלים, אם במשך תקופה של 12חודשים סורבו 10 שיקים או יותר שנמשכו על החשבון, ובלבד שעברו לפחות 15 ימים בין הסירוב הראשון לסירוב האחרון. תקופת ההגבלה היא שנה. סעיף 3(א) לחוק קובע, כי לקוח מוגבל חמור יהיה לקוח מוגבל שחשבון נוסף שלו הוגבל, או מי שהיה לקוח מוגבל וחשבונו הוגבל שנית תוך 3 שנים מיום שנסתיימה התקופה שבה היה לקוח מוגבל. תקופת ההגבלה של לקוח מוגבל חמור היא שנתיים. סעיף 4 מגדיר את מהות ההגבלה - לקוח מוגבל לא יפתח חשבון בנק, אדם לא ימשוך שיק על חשבון מוגבל ולקוח מוגבל חמור לא ימשוך שיק על שום חשבון. סעיף 10 לחוק קובע מנגנון ערעור, במסגרתו רשאי לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור לפנות לבית-משפט השלום בבקשה לבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו (גריעת שיקים) בהתקיים אחת העילות בחוק.
4. בבקשתה, טוענת אטיקט כי אף שערעורים אותם הגישה לפי חוק שיקים ללא כיסוי נגד 9 הודעות הגבלה ששלח לה הבנק התקבלו, למן חודש אפריל שנת 2003 לא אפשר לה הבנק לבצע כל פעולה בחשבונה. הבנק גם לא שלח הודעות הגבלה בהתאם לחוק ולתקנות (לא צוינו שיקים היוצרים את ההגבלה), לא ביטל את הודעות ההגבלה ואף פעל להכניס את אטיקט למעמד של לקוח מוגבל חמור על סמך שיקים שנגרעו בהליכי הערעור. לא זו אף זו, הבנק הגיש נגדה ביום 13.5.03 תביעה כספית בסדר דין מקוצר לבית-משפט השלום בת"א (ת"א 31381/03) בסכום של 1,400,137 ש"ח. לטענת אטיקט, הבנק ביצע פעולות אלו ממניעים זרים, על רקע סיום ההתקשרות העסקית ביניהם, תוך ניצול לרעה של תפקידו.
לשם ביסוס הבקשה, הניחה אטיקט יריעה רחבה (הבקשה מחזיקה 24 עמודים עמוסים לעייפה בנתונים, בצירוף שני כרכי נספחים עבי כרס), בה היא מתארת את השתלשלות 9 הודעות ההגבלה שנשלחו לה וההליכים המשפטיים שננקטו בקשר אליהן, לרבות פירוט והתייחסות לעשרות רבות של שיקים. אטיקט לא הסתפקה בכך, ואף צירפה נספחים, אשר נועדו לשקף את אשר התרחש בחשבון למן החזרת השיק הראשון ביום 10.2.00 ועד להעברת החשבון לטיפול משפטי.
אטיקט אף צירפה את בנק ישראל כמשיב לבקשה, בנימוק הצורך לחייב את האחרון "להתייצב לדין ולבאר הכיצד [זה] בחר להתפרק מחובתולפקח על כל הכרוך להפעלת החוק" (סעיף 63.2 לבקשה - ההדגשה במקור).
5. ביני לביני, ביום 9.2.06 התקבלה בבית-המשפט הודעה מטעם אטיקט בדבר "התייתרות הבקשה לסעד הצהרתי זמני". להודעה צורף מכתב מאת עו"ד אריה פ"ח מהמחלקה המשפטית בבנק ישראל, בו הוא הודיע כי בירור שנערך עם הבנק העלה שהאחרון טעה כאשר הודיע לבנק ישראל על הגבלתה של אטיקט, שהביאה להגבלתה בנסיבות מחמירות. עו"ד פ"ח הבהיר, כי הגבלתה האחרת של אטיקט בנסיבות רגילות בטלה לאחר שעבר מועדה, כך שעם ביטול ההגבלה החמורה היא אין היא עוד מוגבלת כלל.
הבקשה מטעם הבנק
6. לטענת הבנק, הבקשה שהגישה אטיקט בדרך של המרצת פתיחה אינה מתאימה לדיון בהליך מסוג זה, מפאת מורכבותה העובדתית. הבנק מציין, כי במסגרת הבקשה פרשה אטיקט יריעה עובדתית נרחבת ביותר, אשר נסבה על מאות שיקים והליכים משפטיים רבים שהתנהלו בין הצדדים. לטענת הבנק, באם הבקשה לסעד הצהרתי תתברר בדרך של המרצת פתיחה, זכותו לבירור כל הטענות צפויה להיות מקופחת. בהתייחס למכתבו של עו"ד פ"ח מבנק ישראל טוען הבנק, כי אין במכתב זה כדי לצמצם את המחלוקת העובדתית, שכן הוא חולק על הנאמר במכתב זה.
בתגובתה לבקשה טוענת אטיקט, כי לעת הזו, טרם הגיש הבנק את תשובתו להמרצת הפתיחה, כלל לא ברורים גדרי המחלוקות בין הצדדים, לרבות אלו העובדתיות. כפועל יוצא מכך, לשיטתה של אטיקט לא ניתן להעריך בשלב זה אלו עדים יהיו נחוצים לשם הכרעה בבקשה. יתר על כן, אטיקט סבורה כי, המחלוקת העובדתית צפויה להיות מצומצמת ביותר, אם בכלל, שכן הנתונים אותם הציגה בבקשה מקורם בדפי החשבון שהנפיק הבנק.
דיון
7. בשל אופיו של הליך המרצת פתיחה, המערב בין שלב הראיות ושלב הטיעון וככזה מהווה דרך מהירה וקצרה לניהול דיון (ראו למשל תקנות 255-257 ו-241(א) לתקסד"א), המקרים המתאימים לדיון בהליך זה הם מקרים פשוטים יחסית בהם השאלות העובדתיות טפלות לשאלות המשפטיות. ההנחה היא, כי במקרים מסוג זה ניתן לעמוד על הפלוגתאות על-יסוד תצהירים בלבד, ואין צידוק להפריד בין שלב הטיעון לשלב הראיות (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 145). לנוכח זאת, קובעת תקנה 258 לתקסד"א כי:
"בכל שלב של הדיון רשאי בית המשפט, אם נראה לו כי אין זה מן הראוי לטפל בבקשה בדרך המרצת פתיחה, לבטל את המרצת הפתיחה ולהפנות את בעלי הדין לתובענה בדרך הרגילה או לדון בה כאילו הייתה תובענה בדרך הרגילה, ולשם כך רשאי הוא להורות על הגשת כתבי טענות."
במסגרת בחינת השאלה אם הליך של המרצת פתיחה מתאים לעניין הנדון, על בית-המשפט לשקול שניים אלו. האחד, האם העובדות השנויות במחלוקת יכולות להתברר אף בהעדר כתבי טענות. השני, האם אחד מבעלי הדין יקופח בשל הגבלת האפשרות להביא עדים ככל העולה על רוחו. ביטול המרצת הפתיחה משמעו מחיקת ההליך ופתיחתו של הליך חדש בסדר הדין "הרגיל" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 106, 114-115; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה) 451-452).
8. לאחר שבחנתי את מהות הבקשה שהגישה אטיקט בדרך של המרצת פתיחה, אני סבורה כי אין היא מתאימה לדיון בהמסגרת הליך זה, שכן היא אינה מצומצמת לסוגיות עובדתיות ומשפטיות פשוטות, שניתן לבררן ללא הגשת כתבי טענות ומבלי לשמוע עדים מעטים יחסית. אכן, "עצם קיומה של מחלוקת עובדתית אינו שולל את ההצדקה לניהול ההליך בדרך של המרצת-פתיחה", אולם זאת אם המחלוקת אינה מסובכת וניתנת לבירור במסגרת המוגבלת של הליך זה (ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר, פ"ד מט(2) 233, 240 מול א').
כפי שטוען הבנק, גם בשלב זה, טרם הגשת התשובה מטעם הבנק, נקל לשער כי דיון בבקשתה של אטיקט יצריך בירור עובדתי מקיף בדבר מצב חשבונה למן שנת 2000, תוך בדיקת ההצדקה להחזרתם של עשרות אם לא מאות שיקים. איני סבורה, כי לצורך בירור עניינים אלו ניתן להסתפק בהצגת דפי החשבון. תיתכן מחלוקת אודות מצב החשבון כפי שהוא משתקף בדפי החשבון, וכמו-כן נראה כי הדיון בסוגיה יצריך בירור הנהלים הנוהגים במערכת הבנקאית לגבי החזרת שיקים ויישומם לעניינה של אטיקט, לרבות הדרשות להליכי הערעור שננקטו על-ידי אטיקט מכוח חוק משיכת שיקים ללא כיסוי . ועוד, כאילו לא די בעניינה הפרטי של אטיקט, האחרונה כרכה לבקשתה דיון רחב היקף בהוראות חוק משיכת שיקים ללא כיסוי ויישומם הלכה למעשה על-ידי הבנקים, לרבות דיון בנושא תפקידו ומעמדו של בנק ישראל בעניין. אוסיף, כי לא מן הנמנע שבירור המחלוקות בין הצדדים יחייב מינוי מומחים בתחום.
9. בהחלטתי מיום 22.2.06, הוריתי לבא-כוחה של אטיקט להודיע "מדוע הוא סבור כי יש לשמוע את הבקשה על דרך של המרצת פתיחה לפסק-דין הצהרתי", זאת לנוכח עמדת הפסיקה בעניין. טיעון התשובה מטעמה של אטיקט רק מחזק את מסקנתי בדבר אי התאמתו של הליך המרצת פתיחה לדיון בבקשה.
בטיעונה נדרשה אטיקט, שוב, לעניין חשיבות קיומם של עסקים קטנים ובינוניים, דוגמתה, לכלכלת המדינה ולקשיים שמערימים הבנקים במתן אשראי לעסקים אלו. אטיקט שבה וחזרה על טענותיה בבקשה העיקרית, לפיהן הבנק, מוסד פיננסי חזק ("בריון כלכלי" כהגדרתה), התעמר בה "באופן שיטתי מכוון וציני, תוך שהוא גורף על חשבונה רווחים מנופחים" (ההדגשה במקור). לדידה של אטיקט, השאלה אם להותיר את הדיון במסגרת של המרצת פתיחה היא שאלה של "העצמה חברתית" ושל "אינטרס לאומי" רחב יותר, לא פחות. דיון מהיר ותכליתי יאפשר לה, לדעת אטיקט, לממש את זכויותיה באופן יעיל, לעומת הליך בסדר דין רגיל בו עלול הבנק לנצל את כוחו.
מבלי להביע עמדה ביחס לטענותיה של אטיקט, הרי שטענות בדבר ניצול לרעה של הבנק וציור הדיון כאינטרס לאומי ממעלה ראשונה, אינן יכולות מטבען להתברר במסגרת דיון מהיר בהתבסס על תצהירים. ברי, כי הבנק יבקש להגן על שמו הטוב ולהפריך את טענות אטיקט בדבר שימוש לרעה בכוחו הכלכלי, ומכאן שכל הגבלה ביחס לאפשרותו להעיד עדים מטעמו תקפח את זכויותיו. יצוין בשולי הדברים, כי משהוסרו המגבלות שהוטלו על אטיקט מכוח חוק שיקים ללא כיסוי, שוב אין כל דחיפות יוצאת דופן המצדיקה דיון בבקשה בדרך של המרצת פתיחה, גם אם הייתה דחיפות כזו מלכתחילה.
10. לאחר שהגעתי למסקנה, כי הליך המרצת פתיחה אינו מתאים לדיון בבקשה, שקלתי אם לדון בבקשה כאילו הייתה תובענה בדרך הרגילה ולהורות לצדדים להגיש כתבי טענות בהתאם. שכן, כאמור ביטול המרצת הפתיחה כמוה כמחיקת הבקשה, וכידוע יש להיזהר במידת האפשר בסילוק תובענות על הסף, טרם דיון ענייני בהן (ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, 582 מול ה'-ו', וכן בעמ' 583-584). אולם, בסופו של יום מצאתי כי אין מנוס מביטולה של המרצת הפתיחה, זאת משום שבנסיבות העניין אין הצדקה לניהול דיון בתובענה לסעד הצהרתי.
11. סעד הצהרתי הנו סעד שביושר, וככזה מסור לשיקול-דעתו של בית-המשפט. מקום בו מתעורר חשש לכפל התדיינות, במובן שהדיון בסעד ההצהרתי הנו פתיח בלבד לדיון בסעד האופרטיבי, בית-המשפט יימנע מלתת סעד הצהרתי (ה"פ (י-ם) 4385/05 א.ח.מ. יוני מפעלי בניה והשקעות בע"מ ואח' נ' עיריית ירושלים(פסק-דין מיום 15.3.06) סעיף 8). בענייננו, אטיקט לא הצביעה על אינטרס לגיטימי המצדיק דיון בתביעה לסעד הצהרתי דווקא, חלף העלאת טענותיה במסגרת תביעה כספית נגד הבנק, ובמיוחד שעה שהסעד ההצהרתי המבוקש מתייחס למצב דברים בעבר, זאת לאחר שהוסרו המגבלות שהוטלו של אטיקט. זאת ועוד. אטיקט אף ציינה בסעיף 11 לבקשתה, כי חלק מהטענות אותן היא מעלה במסגרת זו, הן בסיס לתביעה שכנגד במסגרת התביעה הכספית שהגיש הבנק נגדה. בבקשה אטיקט גם מציינת, כי נגרם לה נזק תדמיתי וכלכלי עצום בשל התנהגות הבנק (ראו למשל סעיפים 120-121 לבקשה). למותר לציין, כי הטענה בדבר חיסכון בתשלום אגרות והוצאות משפט, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק תביעה לסעד הצהרתי. בנסיבות אלו, בהן לא נמצאה הצדקה להגשת תובענה לסעד הצהרתי דווקא, אין מנוס מביטולה של המרצת הפתיחה.